יום העצמאות הפרטי שלי.

רציתי חשבתי, התכוונתי, חלמתי, הזיתי, וממש ממש השתוקקתי.

אבל, פחדתי, פחדתי, או מדוייק יותר נכון, רעדתי.  או כמו ששמעתי איזו סטנדאפיסטית אומרת: "הביציות שלי שיקשקו".

האמנתי שזו הדרך, שזה השלב הבא, אבל מתי מתי, הוא אמור לקרות?,

כל פעם שעלה הרעיון לצאת לעצמאות המחשבות התחילו (ואצלי הן נצבעו בוורוד בייבי נאיבי...) החלומות, התהיות והאופריה על הסטודיו, על הלקוחות שעומדים בתור, והכסף שמתדפק בכניסה לבנק... ותוך ריחוף קל שיתפתי את בעלי היקר, ציון, שיחיה, בכל הגיגיי, מחשבותיי וחלומותיי, והוא התעניין, העמיק ושאל שאלה תמימה כמו: "ואיך נשלם את הגן של שירה?" ופתאום הורוד כבר לא ממש היה ורוד,  והמחשבה התפוצצה לה כמו בלון שעף לכל כיוון ובסוף נחת מדובלל על הקרקע נטול אוויר...

חולמת בוורוד.

יש לנו משכנתא, שלושה ילדים (אז היו שלושה) לא גומרים את החודש..
אך אני מעיזה לחשוב על עסק עצמאי? אני? אעזוב משרה בטוחה? משכורת טובה? ואפתח עסק שיקח זמן עד שהוא יניב רווחים, אם בכלל.

ועברה שנה, ועוד שנה...

אז מה, חיים רק פעם אחת!
מידי פעם המחשבת ביצבצה לה מחדש, אם אני לא אגשים את החלום עכשו, אימתי?
בפנסיה? כשאהיה כבר בלי שיניים בפה? ובכל זאת הזמן עבר.. ועוד פעם התרחקה המחשבה שוב גם התעופפה לה לשמיים כמו כדור פורח מתרחק נהיה קטן ומטושטש.
אבל לא הפסקתי לחלום.

אוהבת את העסק שלי...

ופריצת הדרך היתה עם המעבר למגורים בבסיס רמון, הבנתי שזו ההזדמנות שלי, פה אני עושה מעשה, כאן אני מתחילה. בכל הכח, משקיעה את כל הזמן, ותוך כמה חודשים שיהיו לי מלא, מלא מלא לקוחות, ואני בכלל לא ארגיש שהייתי אי פעם שכירה... (המחשבה הוורודה דיברה איתי).

וכך היה, עברנו דירה, ופתחתי עסק, אך את כל השינויים הקשים לאדם חוויתי באותה השנה.
עזבתי עבודה, עברנו דירה, ובנוסף גם החלטנו שזה הזמן להוסיף עוד ילד למשפחה, ילדתי. עם תינוק בין שלושה שבועות עברנו עוד דירה... (שתי דירות בפחות משנה) ותוך כדי גם ניסיתי להקים עסק. אני והוורודים שלי, בטוחה שהכל אפשרי יחד.

אופטימית עם מחשבות ורודות.

השנה הראשונה בעסק היתה לא פשוטה רגשית, מעשית, וברור גם כלכלית, אמנם בניתי תיק עבודות, עיצבתי לעצמי לוגו, ידעתי מה אני רוצה לומר.. אבל.. הלקוחות לא הגיעו, פשוט העדיפו לא להפגש:

"עכשו אנחנו לא צריכים",
יש לנו כבר מעצב",
בדיוק עכשו סיימנו פרייקט גדול",
בקיצור: Don’t call us we call you.

זה לא היה פשוט.

היו רגעים משפילים,
היו רגעים לא נעימים.
היו רגעים מעליבים.

אבל...יצאתי מחוזקת.
בדרך פגשתי אנשים שליוו, כיוונו ועזרו לי. (ראו פוסט קודם)

לפנות ללקוחות מבלי להתייאש גם כשמקבלים סירובים.

וזה אחד הטיפים החשובים למי שרוצה לצאת לדרך עצמאית. לא לוותר על יועץ, (יועצות במקרה שלי) משהו שמכוון, מדריך, מחדד, ועוזר להתמקד ולעסוק במטרה אל העסק שלך.

ועברה שנה, ונקבעו עוד פגישות, והתקיימו עוד שיתופי פעולה, ועוד החלטות נלקחו.
ועברה עוד שנה.

בינתיים כבר התחלתי לעבוד, לאט לאט יש פרוייקטים מעניינים,
אני כותבת בלוג... בימים אלו אני מתחילה להעביר סדנא חדשה, ובקרוב הבלוג עם העיצוב החדש יעלה לאוויר וגם האתר שלי כבר ממש מתקדם.

וכן, כל שלב הוא שלב מלמד, מכוון ומזקק את המהות של העסק.
ובכל שלב (כמו שהקלישאות אומרות)
לכל ירידה יש עלייה.
לכל קושי יש פתרון.
בכל התמודדות יש חשיבה עם צעד קדימה.
והכי חשוב: לא לשקוע, לא לצלול, מאוד קל כבעלת עסק לשבור את הכלים
 אבל תמיד אפשר יהיה לחזור להיות שכירה, תנסי עוד קצת אל תוותרי.
וזה יקרה!

אז לכל העצמאיות, לכל המתלבטות, לכולן. צאו לעצמאות, האמינו בעצמכן.
כן, אנחנו יכולות!

לקחת אוויר לנשום עמוק ולצאת לדרך חדשה.

ובתוך יום העצמאות של מדינת ישראל מתחברת גם לעצמאות שלי הפרטית,
ואני מזמינה אתכן לקחת את תמונת הנושא שהכנתי ובגאווה גדולה לשים אותה על הדף העסקי שלכן.

ולהדהד בראש חוצות:
אני עצמאית!

נשים‭, ‬עסק‭, ‬והתמודדויות‭.‬

לפני כמה שנים, החלטתי: "אני פותחת לי סטודיו לעיצוב גרפי," ומלאת אנרגיות רעיונות, מחשבות, תשוקה והתרגשות, יצאתי למשימה. לאחר זמן קצר מאוד, הבנתי שזה לא בדיוק מה שחשבתי, שיש פה הרבה מרכיבים איתם עלי להתמודד בהסתכלות לאחור על תחילת הדרך הבנתי שמה שאז עוד לא היה לי ברור כי חשוב שתהיה מישהיא שתלווה אותי, שתקל עלי את ההתמודדות, איתה אוכל להתייעץ ובעיקר שתמקד אותי פעם אחרי פעם..

שתי נשים ליווי אותי השנה, עינת דורון ומיה לנדאו.

לקראת יום האישה הבינלאומי ראיינתי את עינת דורון.

עינת, היא יזמת ברמ"ח עבריה, היא הקימה עסק משגשג בנגב: היא מנחה קבוצות נשים ליזמות עסקית, מלווה, ומייעצת  לנשים בתחום היזמות, לעסק קוראים: נשים יוזמות בנגב, היא אמא לארבעה: בת מתבגרת, ושלושה בנים. סיפור הגעת הילדים של עינת ובן זוגה לחיים, לעולם הוא סיפור מופלא ומרתק שמלמד בראש ובראשונה על יזמות.

(ואני ממליצה למי שלא מכיר להכנס לקישור ולצפות בו....)

מה זאת אומרת להיות יזמת??

- לא לקבל את המציאות כפי שהיא ולפעול לשינוי המציאות.

- להיות בפעולה כל הזמן, לקבל הרבה החלטות ולהבין כי כל החלטה משמעותה גם ויתור.

- וזה מה שעינת עשתה בחייה ומסייעת לנשים להגשים בחייהן.

אז הנה הראיון שלי עם עינת דורון:

את פועלת רק עם נשים, למה בעצם?

המעבר לנגב היווה הארה עבורי בו הבנתי שקיים צורך אדיר ביצירת פלטפורמות חדשות ליזמות. אחת מהן היא בנושא המגדרי. הרגשתי מחוברת לקידום נשים, היה לי ברור שעד היום לא מספיק מומש הפוטציאל האדיר הטמון בכוחות היצירה הנשיים. כל מי שיסתובב בכל רחבי הנגב מאזור ערד ועד אילת יפגוש נשים מדהימות ומעוררות השראה ואין לזה מספיק ביטוי בעסקים ולי היה ברור שאפשר לנצל כוחות אלו לטובת פיתוח כלכלי נשי.

לא ידעתי לאן זה יוביל, אבל כמו שאומרים במדבר, ברגע שהדרך ברורה תגיע למקום הנכון.

אמא של עינת, הקימה בקיבוץ סוכנות דואר בתוך הלול. יזמת בנשמתה.

|
במפגשים שהיו לי עם נשים ומניסיוני כבעלת עסק, בעלת עסק יכול להיות מצב של בדידות, נואשות ואפילו תסכול, (בעלת עסק ויורשה לי לומר - יותר מבעל עסק) צריכה חברה, תמיכה, עזרה וליווי מתמשך.

הבנתי מהר מאוד שחשוב להקים מרחבים וכלים באמצעותם אתן ידע תוכניות וכלים מיוחדים.

לנשים יש יכולת מיוחדת לפעול יחד, בניתי מסגרות בנגב כדי שיוכלו לעשות זאת. נשים באופן טבעי חולקות ידע, ממליצות ומפנות, משתפות בהצלחותיהן ויותר מכך בכישלונותיהן, יש לכך ערך עצום. זהו חומר למידה מדהים. לשתף.

"שיתוף פעולה בין נשים הוא משהו שאני אינה בו בכל מאודי"

המלצה שלי: חשבו ומצאו כיצד ניתן ליצור שתופי פעולה שיובילו להצלחה משותפת.

הובילו עצמכן לחברות קבועה בקבוצת בעלות עסקים

בעבודתך עם הנשים מה הקשיים המאפיינים בעלות עסקים?,

פחד מהצלחה מאפיין נשים כלל ובעלות עסקים בתחילת דרכן בפרט, התחושה שלהן, פעמים רבות, שאין להן את היעד, הן חוששות מלסמוך על האינטואציה שלהן. הן לא מסתמכות על הניסיון שלהן, על ידע שצברו, ההצלחה המחשבה על הצלחה מתחברת למחשבות על המחירים שישלמו כאמהות: :אני לא אראה את הילדים", "אני לא אהיה בבית", יש חשש מאוד כבד שקשור למערכות החיים שבחרו, הקושי לחבר בין הבית והעסק הוא קושי גדול, ואני כאמא לשלישיה בני כשנתיים, וחווה את הקושי הזה ביומיום.

הקושי לשלב משימות כה שונות ביום יום הוא קושי רגשי ונפשי קושי נפשי לשלב בין צרכים שונים כל כך פיתוח העסק אל מול הבית וההורים, ואני רואה איך נשים נקרעות בין צרכים כל כך שונים. לבעלת עסק יש המון כובעים: בעלת עסק, בת זוג, חברה, חלק מקהילה, אמא, בת, ריבוי הכובעים הוא גדול ומקשה על הפיתוח העסקי.

לצד הכביסה, הכלים הכיור, הילדים, צרי תעדופים בלו"ז העסקי שלך לצורך ניהול העסק.

אחד הכלים הכי משמעותיים איתו אני עובדת עם נשים במיוחד לאור ריבוי הכובעים שלהן, הוא: ניהול זמן, כיצד לפעול ביעלות במסגרת הזמן. איך לתפקד בתוך מסגרת הזמן. מה שנדרש הוא להיות מאוד ממוקדת ומועילה ומחוברת ליעדים שהגדרתי וכך אפשר לקצר התהליכים ולהפיק את מירב התועלת ולהגיע לתוצאה הרצויה. אישה שצריכה להתעורר בבוקר מוקדם, לארגן את ילדיה לביה"ס, להכין אוכל, ולאחר מכן להתארגן לצאת לעסק שמתקיים לעיתים בביתה, ותוך כדי לראות את ערימת הכביסה מבצבצת, ואת הכלים שנותרו על השולחן, תוך כדי הליכה לחדר השני כי בד"כ העסק מתקיים מתך הבית. זהו קושי מאוד גדול להתנתק.

הדבר הכי משמעותי בעיניי הוא ליצור ולסגל הרגלים חדשים שיאפשרו לבעלות עסקים לתמרן טוב יותר בין המערכות השונות והתפקידים השונים שלהן בחיים. בסופו של דבר זה אומר הרבה תיעדוף של זוללי זמן למנהם לצד הגדרת זמן ברמה שבועית לעבודה על העסק.

כדי לפתח את כושר הייצור העסקי, שמרי על עצמך, על ידי תזונה, כושר וספורט

כמובן שחשוב לא פחות היא השקעת זמן בפיתוח כושר הייצור שלנו כבעלות עסק כלומר בנו עצמנו: לימודים, כושר גופני, תזונה נכונה, מנוחה ועוד....

המלצה שלי: צרי הרגלים קבועים בתוך לוח הזמן שלך. מצאי זמן קבוע לבנייה ועידכון של תוכנית העבודה שלך וזכרי תמיד ללנעוץ זמן ביומן שלך לפעולות מהנות עבורך.

דבר נוסף שקשה מאוד לנשים הוא בקשת עזרה, בעלי עסקים פחות יהססו מלבקש עזרה או להפעיל קשרים חברים ואחרים לטובת העסק שלהן. לנשים קשה יותר לעשות כן, הן מרגישות שסיוע בבנית קשרים או שימוש בקשרין עצמם הוא בבחינת ניצול..

המלצה שלי: הכיני "שמש" על נייר בגדול a3 ציירי עיגול במרכז ובתוכו כיתבי את שם העסק מתחי קווים ממנו החוצה על כל קו כתבי שמות של אנשים שאת מכירה ואפשר לפנות אליהם, ולעניין אותם במוצר שלך.

 באיזו סיטואציות /מצבים את מתמודדות כשאת מלווה בעלות עסקים ובמה הן  שונות מגברים?

הליווי שלי את הנשים הוא רחב ואינו מתמצה רק בליווי עסקי: כשאני מלווה מישהי והיא עוברת שינוי גדול בחייה מחוץ לעסק למשל: גרושין, אי אפשר להשאיר את הקשיים הרגשיים שהיא עוברת בצד במנותק מהעסק. לא ניתן להפריד בין הדברים, אי אפשר להתיחס רק לעניין העסקי.

קושי במיקוד: לנשים קשה להתמקד מתוך רוחב גדול ומגוון של יכולות ותחומים וקשה להן מאוד ולהגיד: "זה העסק שלי, וזו הצורה בה אני פועלת". ופה אני מכוונת אותן.

תמיכה מהבית, קריטית כדי שאישה תרגיש בעסק שאכן היא מגשימה את החלום.

תמיכה מבית: נשים שיש להן רעיון עסקי ואין תמיכה מהבית, ובעבודה שלי הרעיון הוא לתווך בין החלומות של האישה ולתת לה אפשרות שהיא תחבר אותו לעולם שלה, נשים שרוצות להקים עסק ואין להן תמיכה מהבית הסיכויים להצליח נמוכים מאוד. אישה צריכה לדאוג לכך שיש לה תמיכה בבית, מבן הזוג וגם מהילדים, למצוא את הדרך לערב את הילדים והבעל ביצירתיות ובחווית של הקמת העסק לדאוג שהם ירגישו שותפים להצלחה שלה הם ירגישו חלק מזה והיא תרגיש שיש לה מקום שמקבל אותה.

המלצה שלי: ריתמי את משפחה והבעל לעשייה העסקית שלה, שתפי, ספרי הם ירגישו חלק מההצלחה שלך יהיו גאים בך.

ומה הכי חשוב בעינייך?

הדבר הכי משמעותי בעיניי הוא: לחיות את החלום, שאלי את עצמך: מה את עושה מעולה? כדי שהעסק ישב על היכולות וזה ייתן את ייחוד. תהיי ממוקדת, מיקוד של הגדרה ברורה של המוצר והשירות, הגדרה של היעד החלום יהיה הדלק שיניע אותך בעשייה העסקית...

אז בואו נחלום את החלום.

נהנית מהקריאה? אפשר להשאיר לייק בקופסא.

עם מה את מתמודדת כבעלת עסק? אפשר להגיב אצל עינת ב דף "נשים יוזמות בנגב"

                                                                 

                                                                  טלי יחיה

אֲמִירַה! סטודיו לעיצוב ומיתוג.