יום שישי, 28 בספטמבר 2012

סוכתי הסוכה נהדרת ופרחונית..

כבר במהלך הקיץ יאיר אמר לי :"אמא, מתי בונים סוכה?" ולמען האמת מי חושב על חגי תישרי באמצע החמסין? והנה אותם חגים כבר כאן, ואנו במחציתן בחלק היותר כיפי שלהם. לאחר הארוחות הדשנות של ראש השנה לאחר יום כיפור עכשיו בפאן הסוכה, הקישוטים וכמובן חול המועד והטיולים.
כבר כמה שנים יש לנו סוכה, שכשעה אחרי צאת יום הכיפורים היא ניצבת איתנה, ממש כמו במצווה.
כל "הכיף" שהיה לנו בילדותינו, לאבות במיוחד, חיפוש אחר קרשים ובניית אותה סוכה שלא תתפרק עלינו היתה משימה לא פשוטה, וארכה מספר ימים. סדינים ישנים שעטפו את קירותיה, ובכל קיר סדין אחר. מדפי ה"לאישה" של יום כיפור הכנו שרשראות ארוכות. בתקופה זו שבה הסוכה שאנו בונים היא סוכת נחלים ונבנית כמעט באופן מיידי והופכת את החיים ליותר קלים אך יותר מאתגרי משום שהקישוטים הם העניין היצירתי יותר.
השנה, התחילו הילדים כבר בבוקר יום הכיפורים לעשות שרשראות, וקישוטים. ובכללם היונה המיתולוגית, עליה לא מוותרים, הביאו הקטנים מהגן, וגם הפנס מקושט בנצנצים. אך הפעם חשבתי לעשות את הקישוטים פרחוניים ובדוגמאות קצת אחרות, ואותם הקישוטים המוכרים לנו מהילדות הכנו מפאטרנים שעיצבתי עבור פרוייקט הקישוט: עשר דוגמאות שונות בצבעים שונים, פרחים, ורדים, דגמים רומנטיים, לצד דגמים מפוספסים חלקם מלאים בנקודות שובבות.
דוגמאות של הפאטרנים המחכים לכם להורדת בסוף הפוסט 

הנחתי על השולחן בסוכה את כל הניירות, מספרים, דבק צבעים.. ועם חצי מהשבט הבוגר שלי המשכנו את מלאכת הקישוט, שירה הביאה את אייפד, לקבל השראה,
השולחן ערוך ומוכן
והשולחן לאחר כמה דקות של עבודה

איתי כבר ידע שהוא מכין ציפור בחר את הנייר החל לקפל, גזר את הציפור והשחיל את הסרט.
איתי מקפל, גוזר ומכין ציפור

שירה הביאה חותכן של לב והחלה לחרוץ ולקשט וכך נולדה הספירלה.
הספירלה של שירה מנקודות ופרחים

הזמנו את החברה של שירה שגם היא מצאה רעיון מקסים משלה. אבל לאחר שראיתי כמה התאמצה "הסכמתי" שתיקח את הקישוט שהכינה לסוכתה.

היופי הוא בחוסר השלמות, הקצת עקום, הגזור לא מדוייק, אבל זה שלהם, והעבודה היא איתם. ברור שלאחר כמה זמן מצאתי את עצמי לבד, אבל היתה לי תחושה של סיפוק לעבוד איתם ולגלות את מה כל אחד אוהב לעשות בניירות השונים. כל אחד כיוונו,עניינו ועולמו.
ממלבן קיפלתי לאקורדיון, יצרתי עיגול וסגרתי אותו לידי "פרח". גזרתי עיגול מדוגמא אחרת במספריים משוננות
וקשרתי בסרט לקורה של הסוכה
עשינו פרח עם כיווצים כמו במניפה קשרנו בסרטים, ציפור, ספירלה תלויה, ושרשרת רגילה לולאות לולאות והכל מניירות שהם עשו את כל ההבדל.
בכניסה לסוכה גזרתי את אותיות "הסוכה של.." והדבקתי לקיר החיצוני.

אז תהנו מהפאטרנים (הם מותאמים בגודלם ל A4, להדפסה במדפסת ביתית, )
ותיצרו בהנאה עם הילדים.. 



פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , , , , , , , ,

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

שנות טובות

מי מאיתנו עוד שולח ברכות בדואר? לא, לא בדוא"ל, אלא בדואר ישראל.
בתחילת הקמתה של מדינת ישראל היתה תרבות שלמה סביב משלוח השנות טובות. בדואר, כמובן.
זה האדום, עם הצבי...
זהו מנהג שנהגו בו עוד בתקופת ימי הביניים, באירופה, אז רבנים המליצו לשלוח בתחילת השנה ברכה האחד לחברו. עם הופעת הדפוס החלה לתופעה לגדול ולהתפתח גם לארה"ב, וכך הגיע גם משלוח הגלויות המסחריות. הישוב בארץ, שהיה קיבוץ גלויות, הביא לכאן את התרבות הזו, כשהשנות טובות בארץ ישראל ביטאו את הלך הרוח החדש תוך התייחסות ציונית, לאומית והלל לביטחון במדינה.
אגרות עם נצנצים וזהבים
את איגרת השנה טובה היה נהוג לשלוח בתחילת השנה, בדיוק כפי שקורה היום.
שימוש בצילומים לשנה טובה
הרבה בעלי דוכנים היו מוצאים את מרכולתם החוצה, מעמידים את שולחן העץ ומניחים עליו את האגרות הרבות והמנצנצות, מלאות פרחים, ומוכרים לכל המעוניין.
פרחים. פרחים. פרחים

שאלתי את אבי על התקופה הזו. הוא סיפר על התרגשות רבה באוויר, כשכל אחד קיבל ושלח המון שנות טובות למשפחה ולמכרים. סוג השנה טובה ששלחו העיד על טיב הקשר עם המקבל – פשוטות, מנצנצות או בשנים מאוחרות יותר גם נפתחות ותלת מימדיות. כל בני המשפחה היו יושבים סביב שולחן גדול ולכל אחד היה תפקיד: אחד כותב את הכתובת (היו דפים על דפים ורשימות מלאות בכתובות של קרובים), השני מקשט, השלישי מדביק את הבול והרביעי סוגר את המעטפה, וכמובן שאחר כך הולכים לדואר ושולחים את כל האיגרות.

אגרות ברכה מאויירות

השנות טובות היו בגדלים אחרים מהיום (אם כבר אנחנו מדפיסים אותן ולא שולחים במייל). הן היו קטנות יותר ומוארכות, חלקן היו מאוירות, הרבה דימויים היו לקוחים מעולם הצומח, המון המון פרחים ועליהם שובל של נצנוץ... או אגרטל עם פרחים, זרי פרחים או פרחים מופזרים, עליהם הכיתוב מאוד פשוט: באחד שנה טובה, באחרת שנה פורחת, ואף ברכות אהבה לארץ ישראל. איורים של ילדים נאיביים, ילד אוחז בגיטרה או ילדה עם שמלת מלמלה כותבת שנה טובה, וגם הדימויים הלקוחים מהעולם היהודי – שופר, רבנים, שולחן החג או המנורה. הכי שוות הן המלאות בנצנוצים והברקות.
דימויים מאפיינים שהיו בשנות טובות
השנות טובות היו ממש חלק מתרבות הקניות לפני החג. חודש לפני החג היו מתחילים במכירות, הרחובות התמלאו בדוכנים וכולם היו קונים, ללא הבדל מעמדי, כל אחד מצא את אשר חשקה נפשו.  
חלקן גם היו מלאות בצילומים, שהיו חלק מתרבות השנות טובות, וכך מבלי לשים לב, גם הן תיעדו את תקופת הצנע והעוני בארץ.  
ברשת סטימצקי מוכרים השנה שנות טובות ומודפסות על עץ עם הנצנוצים, בפורמט של פעם, מאורכות, אך מעט יותר גדולות.
לכבוד הבלוג החדש שלי והשנה החדשה שמגיעה, מצורפות ארבע שנות 

טובות שכל אחד יכול להוריד לשימושו הפרטי, המעוצבות ברוח התקופה (כמובן שמבחינת זכויות יוצרים אי אפשר להשתמש בדימויים שהיו בשנות הטובות של פעם). אפשר להדפיס אותן במדפסת ביתית על נייר ממוחזר שאפשר לקנות בקרביץ (יש להם סטנד עם מלא ניירות מקסימים), וכדאי לא לבחור בנייר בצבע כהה כי ההדפסה לא תיראה עליו בצורה מיטבית. לאחד הדפסה, אפשר אפילו ליצור שנה טובה מנצנצת עם טוליפ זהב או כסף, לחזור לתחושה של פעם ואף לשלוח בדואר...
שנות טובות להורדה




תיהנו.



















פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שני, 10 בספטמבר 2012

לנדוור, קפה לנדוור מאז ועד היום

ישבתי בפגישה, בקפה לנדוור, ופתאום אני מוצאת את עצמי לכל מקום בו אני מביטה אני רואה עיצוב גרפי, משובח, של פעם. 
השתקפות הלוגו על החלון
בכל הפנייה של המבט רואה את החיבור בין העבר והווה, הקפה האיכותי של פעם עם התייחסות העכשיות, הוא חלק מהאווירה שעושה את קפה לנדוור לכל כך נעימה, מהנה, ומשאירה עם טעם חזק ורצון לחזור.

הדפסה על המפית
עמודי פרסום של ת"א פעם מופיעה בכניסה בכל חנויות הרשת, עיצוב של כל פוסטר עם מחשבה מה יהיה בשלוב של אופי והמותגים של שנת ה 60 בת"א, התפוזים, טמפו, ואסם. ירידה לפרטים חשיבה על כל פינה במסעדה וכך הכניסו את האווירה של תל אביב בשנות ה-60 לכל חנויות הרשת. מתחת לשידה בכניסה ארגזי עץ עם תפוזים, לימונים שהיתה למיטב התוצרת הישראלית ולגאווה אמיתית.
במקום היו גם ארגזי תפוזים ולימונים אמיתיים, שהפיצו ניחוח של פרדס. כל האווירה היתה להכניס אותנו לתוך העולם הנוסטלגי של בניית הארץ. 

 קפה לנדוור, שהוקמה על ידי משה לנדוור שהצליח לברוח בעליית הגרמנים לשלטון הגיע לתל אביב ופתח האלנבי רח מרכזי בתל אביב של אז בית קפה הראשון מסוגו בארץ שייצר, קלה והכין את הקפה בעצמו, הלוגו שלהם אז היה מאוד מרובע, שחיבר בין הל 'בעברית והאות l באנגלית, וציור של כוס קפה קטן עם קווים המתארים את אדי הקפה של יצרנית הקפה הראשונה בישראל.
שיחזור העיצוב של פעם והדפסה מחודשת
העיצוב של הפחיות בהם נמכרו פולי הקפה או קפה הטחון מעטרים את כל חנויות רשת, הדפסה חוזרת ושיחזור העיצוב על הפחיות מחזירות את העטרה לקפה. פחיות בגדלים שונים, ההעמדה שלהם והחלוקה של הכוורת עץ לגדלים שונים מעצבת את הקיר הענק בכניסה ויוצרת שילוב בין עיצוב גרפי לעיצוב חלל מקסים המורכב משילוב של אלמנטים של פעם כמו קופסת תפירה לצד סיפולוקס, או מטחנת קפה לצד פתילה, ולצידם אלמנטים אחרים משוחזרים.
אבולוציה של הלוגו
חלק מהחשיבה היא אכן הירידה לפרטים בעיצוב הכוללת ובהתייחסות של כל פרט בכל שלב התפתחותי של הקפה, כפי שרואים בהדפסה של הלוגו אפילו על הכוסות, מפיות הנייר, כוסות הקפה, שקיות הנייר, חותמת גדולה על שקי היוטה הגדולים של הקפה.
 כך כל עסק צריך ליצור לעצמו את סל מוצרים המקיפה אותו על מנת לראות רציני ומקצועי, לא תמיד חייבים להשקיע  כל כך הרבה כסף, אפשר באמצעים נמוכים לחשוב על פתרונות מדליקים לעסק קטן, כשהולכים לצימר והסבון עטוף במדבקה עם הלוגו של הצימר, או שהמחברת אוחרים מוטבעת עם חותמת בכל עמוד עם השם של הצימר, או רפלקסולוגית שתתן גלויית טיפים רלונטיים וכך תאשר קצת יותר זמן בתודעתו של הלקוח. הרעיון הוא לנסות להשאיר בכל דרך אפשרית את הזהות עסקית זכירה אצל הלקוח בנחשף למוצר.
ובסוף, עם החשבון קיבלנו מארז המעוצב ברוח נוסטלגית של קפה ובתוכו שקית אריזה של קפה חדש, לטעום וכמובן לבוא ולקנות...

וכבר אמרתי שאני לא שותה קפה? אך תמיד נהנית לבוא להיות להריח ולקבל קצת ניחוח נוסטלגי..
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)